אני מדבר הרבה בגלל שאני כל כך חש את הדממה. אני מודע בכל עת לשקט המרחש מאחורי הדברים כולם. איני ערוך לצאת עם השקט הזה לעולם ולשתוק מול כולם נוכח פני ה'. דומה שאני מעין פילטר של הבריאה, דרכי היא מבציעה לתוך עצמה וככל שאני מתנגד לכך כך פחות טוב לי. אני חש שכוח גדול ממני רוצה בחיים שלי ורוצה שאני ארצה עוד יותר ליהנות מהנסיעה. מדוע אין פשוט דרך, למה פריצת דרך מה יש לפרוץ?. גם משיח מגיע מפרץ, מה